"לפעמים, כששקט" | בן שטייג | ספר שירה ואמנות

המלצה על הספר: ״לפעמים, כששקט״ של בן שטייג – ספר שירה ואומנות:

"לפעמים, כששקט" הוא ספרו הראשון של בן שטייג, המכיל 40 יצירות – 33 שירים ו-7 ציורים, שנכתבו וצויירו בידיו לאורך השנים. הספר שוזר יחד את עולם המילים עם עולם האמנות, יוצר שילוב ייחודי של חוויות, רגשות, תחושות ומחשבות, ומביא לקוראים חוויה מעמיקה ומרגשת. כל יצירה בספר היא צעד נוסף במסע נפשי, פיזי ורגשי, שמציע מבט פנימי אל עולמו של המשורר ואל עולמות שונים שמתקיימים בו זמנית.

על המחבר

בן שטייג הוא יליד תל אביב-יפו, שמשלב במקצועו תחומים שונים – משורר, צייר, שף, מורה, מומחה שיווק ופעיל חברתי ופוליטי. מאז 2010 הוא מכהן כיו"ר התנועה האזרחית לזכויות הילד, שהובילו שורה של יוזמות ופעילויות למען ילדים ונוער כמו הרחבת זכויות התלמידים בחוק זכויות התלמיד, הכנסת ארוחות הצהריים החמות לבתי הספר, השגת תקציבים למשרד החינוך ולחינוך המיוחד ומאבק עיקש בפדופיליה, הטרדות מיניות, אלימות, אונס, חרמות ובריונות. בנוסף לפעילותו החברתית, שטייג גם שואף להעשיר את עולמו האישי והאינטלקטואלי, הוא בוגר לימודי תעודה באוניברסיטת הארוורד ובאוניברסיטת ז'נבה, וסטודנט לתואר ראשון במדעי החברה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה.

שטייג לא רק משורר, צייר ופעיל חברתי ופוליטי אלא גם אדם הרפתקן בעל חוויות חיים עשירות, שטייל ב-40 מדינות בעולם, גר מעל ל-5 שנים בהולנד, שם למד לדבר הולנדית, ובעברו גר גם בארצות הברית, יוון, צרפת, פינלנד וקפריסין. כל תקופה כזו הוסיפה לשיריו ולציוריו נופך של תרבויות ומראות מגוונים, אשר באים לידי ביטוי ביצירותיו ובספרו "לפעמים, כששקט". האישיות המרתקת של בן שטייג, עם השפעות חוויותיו בעולם, ניכרת גם בשיריו – העוסקים בנושאים של זהות, זיכרון, אהבה, תקווה, אכזבה, בדידות, אתגרים ומאבקי המציאות.

החיבור בין השירה לציור

מה שמייחד את הספר הוא חיבורו הייחודי של בן שטייג בין מילים לציורים. השירים מקבלים מימד נוסף בזכות הציורים שנלווים בספר – ציורי שמן או אקריליק שבנויים בקווים רכים או חדים בסגנון המאה ה-18, הציורים לא רק מעצימים את המילים, אלא הם משדרים לקורא תחושות שהשירה לא תמיד מצליחה להוציא החוצה – הם ממלאים את הדממה שבין השורות. כל ציור נתון לפרשנות ויזואלית, וכך הספר הפך ליצירה רב-ממדית, שמאפשרת לקורא להתמקד גם בפרטי המילים וגם בציורים החזותיים.

הציורים, עליהם עמל בן שטייג, מבוצעים בטכניקות שונות, כשהם משדרים תחושת אינטימיות, אך גם סוג של ביקורת – כל יצירה נראית כאילו היא חלק מהנפש הפנימית. כל דמות, כל קו, כל צבע – הם חלק מהתהליך של מסע החיים, של שאלות שנענו וגם של שאלות שלא תמיד יש להן תשובות.

סגנון השירה של בן שטייג

סגנון הכתיבה של שטייג הוא סגנון שמנצל את הכלים של השירה המודרנית, עם חיבור חזק בין השירה לבין תחושות פנימיות. השירים בספר לא תמיד עוסקים בנושאים מוחשיים, אלא הם פונים לשאול את השאלות הגדולות של החיים: על קיום, על זהות, על אהבה, על כאב, ועל המשמעות של להיות אדם בעולם הזה. כל שיר הוא מעין סיפור של רגע, תחושה או מצב רוח, שמביא את הקורא לשאול את עצמו שאלות על חייו וזיכרונותיו שלו.

בין אם השיר עוסק בזיכרון, באהבה, במאבק או בניסיון להבין את העולם, שטייג מצליח לשלב את השירה עם עושר רגשי – לעיתים קרובות השירים הם כמו מונולוגים פנימיים, שבהם הקורא מרגיש את כל שבריריות הדיאלוג הפנימי של שטייג. השירים דורשים מהקורא תשומת לב, זמן להיספג, ולא פעם – חזרה למילים או לשורות כדי להבין את המורכבות וההבנה המלאה.

המשמעות של השם: "לפעמים, כששקט"

השם של הספר הוא כותרת שבאה לתאר את תחושת הרגעים השקטים ביותר בחיים – הרגעים שבהם, בין כל הרעש וההמולה של העולם החיצוני, נמצא הרגע שבו אדם יכול לשמוע את קולו הפנימי ביותר. "לפעמים, כששקט" מתאר את אותם רגעים שבהם, כשאין שום דבר מסביב, הקול הפנימי מתחיל לדבר בקול רם. השם הזה, במובנים רבים, הוא גם תמצית של השירה עצמה – שירים שמזמינים את הקורא להקשיב לשקט שבין המילים, ולגלות את מה שנמצא מעבר למילים עצמם, כאן ועכשיו ולחוות את כוחו של הרגע.

הספר כהזדמנות לריפוי ולהתנתקות מהמציאות

הספר מציע את ההזדמנות להעמיק בתחושות רגשיות ובמחשבות פילוסופיות, וגם עוזר לקורא להתחבר למקום פנימי של שקט וריפוי. השירים והציורים בספר מאפשרים לקורא להתנתק מהמציאות העמוסה והמוטרפת של היום-יום, ולהיכנס לעולם פנימי, שבו יש מקום להתבוננות, להרהור ולהבנה של הרגשות הפנימיים.

הקורא לא רק מוצא את עצמו בתוך השירים, אלא גם מקבל תחושת חיבור – תחושה שהוא לא לבד במאבקיו ובחוויותיו. השירים של בן שטייג מבטאים את הדברים שלא תמיד קל לומר אותם: רגשות של אהבה, געגועים, כאב, שמחה, אכזבה, אך גם את הרגעים הקטנים והפשוטים שבחיים, כמו הרגעים של שקט, של התבוננות פנימה. כל שיר הוא כמו יד מושטת שמזמינה את הקורא להרגיש ולהתחבר לאותם חלקים פנימיים של עצמו, שגם הם זקוקים לריפוי.

במהלך הקריאה בספר, הקורא נחשף למילים שהן לא רק תיאורים של רגשות, אלא גם הזמנה לחוות אותם. השיר "לפעמים, כששקט", לדוגמה, מתאר את השקט לא רק כמצב פיזי, אלא כמצב נפשי שבו הדובר מוצא את עצמו נוכח בעולמו הפנימי, מבקש תשובות לשאלות הגדולות של החיים. ברגעים אלו, הדובר לא נמצא לבד – הוא נמצא עם הקוראים, עם אותם רגשות ותחושות שלא תמיד יש להם מילים.

הספר מציע לקורא הזדמנות להתנתק מהעולם החיצוני ולהתחבר ללב.

בעידן שבו אנשים מרבים להיות מוצפים בעומס של הודעות, שיחות, מידע, רעש והסחות דעת, ״לפעמים, כששקט" מזמין את הקורא לקחת הפסקה, להאט את הקצב ולמצוא מקום של רוגע פנימי. זהו לא רק ספר לקריאה, אלא גם למרווח של זמן לעצמך – זמן שבו אתה יכול להרגיש שהעולם שקט יותר, ושיש מקום לכל תחושה, לכל חוויה, לכל זיכרון.

הספר מציע גם את ההזדמנות להרגיש שמישהו מבין אותך – את הכאב, את השאלות, את התחושות שלא תמיד קל לשתף. בכתיבתו ובציוריו, שטייג מצליח ליצור שפה שמדברת עם הלב, שמזמינה את הקורא להרגיש את מה שהוא מרגיש, ולחוות את המסע הפנימי במלואו.

 

 

ביקורת שירים

״לפעמים, כששקט", עמוד 7:

״לפעמים, כששקט, אני שומע אותם מדברים.
הם מדברים על אהבה, פוליטיקה, אכזבה ועצב בדיוק כמונו.
גם הם מתרגשים מהשלג הראשון, ומהמטר.
גם להם יש מנהגים.
בכל גשם ראשון הם יוצאים לרחובות ורוקדים ושרים עם הגשם.״

שיר זה מהווה פתיחה מרגשת לספר "לפעמים, כששקט" ומציג את העולם הפנימי של המשורר במילים פשוטות, אך חודרות. בשיר הזה, שטייג מביע את תחושת הזדהות עם אנשים אחרים, בין אם הם בני אדם או אפילו יצורים אחרים, המעורבים באותן תחושות ותשוקות אנושיות. דימויים כמו "הם מדברים על אהבה, פוליטיקה, אכזבה ועצב בדיוק כמונו" מבטאים את ההבנה העמוקה של הדובר לפיה כל יצור חי, כל נוף, כל רגע של טבע – כולם שותפים לאותה תחושת חיים.

החזרה המרגשת של "לפעמים, כששקט" לאורך השיר מביעה את הרגעים שבהם הדובר עוצר להקשיב – לא רק לקולות של אחרים, אלא גם לשקט שבתוך עצמו. השיר, שמציב את הרגעים השקטים במרכז, ממחיש את היופי שבחיפוש הפנימי, את היכולת להרגיש את הקיום בצורה עמוקה. הפשטות שבשיר מאפשרת לקורא להרגיש את הקשר בין החיים השגרתיים לאותם רגעים של רגש טהור.
שיר זה מצליח לתפוס את הרגעים השקטים של החיים – הרגעים שבהם כל פרט קטן הופך למשמעותי. שטייג שוזר במילים תחושת שלמות עם העולם שסובב אותנו, ומצליח להראות כיצד גם בשקט ישנם חיים, גם בשקט יש התרגשות. הציוריות של השיר, יחד עם החזרתיות של 'לפעמים, כששקט', מייצרות תחושה של רגע אינסופי שמזמין את הקורא להרגיש את השקט הפנימי ולהתמזג עם העולם.

"לחישתך הנצחית", עמוד 10:

״באוזני מהדהדת לה הבטחה
עוד חמישה ימים תשכחני
בעוד חמישה ימים תשכח ממגע ידי
ולא תחוש צורך להביט בעיניי
לא תרגיש את אהבתי
שחיממה את גופך בעודה פוסעת לצידך״

שיר זה מתאר את התחושות האינטימיות שבין שני אנשים, בו הדובר משמיע את תחושת האכזבה וההפסד הכואב של מערכת יחסים שחשובה לנו. המילים "עוד חמישה ימים תשכחני" ו-"ולא תחוש צורך להביט בעיניי" מביעות את הקרבה שהפכה לכאב, את התחושה של אובדן הציפייה לאהבה שתישאר. השיר מצליח להעביר את הדינמיקה של אהבה שנעלמת, את הכאב שבשחרור.

התחושה של "הבטחה" שנשברת, וההתמקדות בפרטים הפיזיים של המגע, מביאים את הקורא אל רגעי הסבל שבאהבה – של חום שנעצר ושל נגיעה שמתפוגגת. השיר גם מביע את המתח שבין התחייבות לאכזבה, ומחפש את הדרך להתמודד עם תחושת הוודאות שבסופו של דבר, קשר זוגי לא תמיד מחזיק מעמד.
שיר זה מציג את הרגש המורכב והכואב של מערכת יחסים שנפסקת. שטייג לא רק מתאר את הפיזיות של האהבה, אלא גם את הדקויות של תחושת האובדן וההשלמה עם הכאב. השיר מצליח לגעת במקומות העמוקים ביותר של הנפש, ומחייב את הקורא להתמודד עם שאלות על מחויבות, אהבה וכאב. השימוש בביטויים כמו 'לחישתך הנצחית' מעניק לשיר גוון דרמטי ועשיר, שמזמין את הקורא להרגיש את המילים ולחוות את עוצמת ההבטחה הנצחית שעליה נכתב השיר.

"בטי הנפלאה", עמוד 9:

״בטי בטח יושבת לה עכשיו בבית קפה באמסטרדם ושותה שמפניה.
אם לא כך הגורל היה פועל, אולי הייתי יושב איתה ברגעים אלה,
ומפטפט על החיים, ועל מאכלים משונים מכל רחבי העולם ועל
טיולים.

לבטי עיניים כחולות, כשהיא מביטה בך גל סערה מתנפץ מביט בך
בחזרה, כי היא אינה ילדה והיא כבר יודעת הכל.״

החיבור שבין מציאות לדימיון בשיר זה הוא מעניין ומורכב. שטייג מצייר את דמותה של בטי ההולנדית – אישה מבוגרת, שנראית חזקה, עם עיניים כחולות שמבטאות את כל החכמה והעומק של עולמה. השיר מתאר את הדמיון של הדובר, את הרגעים שהוא מייחל להם, את החיים שהיו יכולים להתרחש אם דברים היו קורים אחרת. הוא לא רק מתאר את דמותה של בטי, אלא גם את הקשר המורכב של הזיכרון, את הרגעים שבהם כל אפשרות נראתה כמציאות אחרת.
שיר זה מציב את הדמיון והמציאות ככוחות מנוגדים, אך משלימים. שטייג בונה דמות של אישה חזקה, אך גם מלאה בכאב ובתסכול, ומצליח להעביר בשיר את האכזבות שבחייה וחלומותיה שלא התגשמו. הוא מצליח להכניס את הקורא לתוך דיאלוג פנימי עם עצמו – על אפשרויות שלא התממשו, על רגעים שהיו יכולים לקרות, ועל חוויות שיכולות היו להתרחש, אם רק היה קורה משהו אחר. השיר מצליח לשלב בין תחושות של געגוע, החלמה והגשמה לבין הכאב שבאי-ודאות.

סיכום

ספרו של בן שטייג "לפעמים, כששקט" הוא אוסף של יצירות שמצליחות לתפוס את הרגעים השקטים, המשמעותיים והמרגשים ביותר של החיים. כל שיר הוא חוויה פנימית, תמצית של הרגשות, התסכולים, האכזבות והאהבות של הדובר. שטייג מצליח להוציא את המילים הישירות והמוחשיות, ומעצב אותן בצורה שמזמינה את הקורא להתבונן פנימה, לחשוב ולהרגיש.

החיבור בין השירה לציורים, יחד עם הבחירה במילים פשוטות אך מדויקות, יוצר יצירה מלאה בעומק ורגש. השירים מצליחים לבטא את המורכבות של החיים, את השאלות הגדולות והקטנות, את ההתרגשויות והאכזבות. כל שיר הוא כמו מסע פנימי, חיפוש אחר משמעות ותחושה של שקט בתוך הרעש.

בן שטייג הצליח להביא לקוראים ספר שמזמין אותם להרגיש, לחשוב ולחוות את כל מה שבין המילים – את המתח שבין האכזבה לאהבה, את הקיום בין געגוע לשכחה, את המסע שבין המוות לחיים עצמם. "לפעמים, כששקט" הוא ספר שמזכיר לנו שהשקט הוא חלק מהחיים – ושגם בשקט, יש הרבה סיפור.

״לפעמים, כששקט״ / בן שטייג
עכשיו למכירה במגוון אתרי מכירת הספרים הדיגיטליים.

"לפעמים, כששקט" | בן שטייג | ספר שירה ואמנות | משורר וצייר ישראלי | תל אביב-יפו