יהורם גאון על הספר "הנער מסגונטו" מאת דב ליפשיץ | רומן היסטורי בתל אביב

יהורם גאון זמר, שחקן, חתן פרס ישראל

עד עתה בין שלל הסופרים האהובים עלי שכתבו על כל הנושאים שבעולם ,יהודה בורלא הינו הכי קרוב לליבי, בכל נסיעה לחו״ל, או בהתקרב הימים הנוראים שאז מתעטפת הנפש מעצמה לעצמה, אני נוהג לחזור לבית האמיתי שלי עם בורלא, דרך ״אישתו השנואה״, ״עלילות עקביה״, ״סנונית ראשונה״, ״בעל בעמיו״ ועוד. האווירה, הדמויות, מלטפות לי את הנשמה ,כי אני חש בהם את סבי וסבתי מן העיר העתיקה, חש איתם ודרכם, את מי שאני באמת ואיפה בדיוק עוצבו נשמתי ורוחי. והנה הפציע הישר אל המקום הכי חם שבנפשי ״הנער מסגונטו״ ש"העיף״אותי, באחת, ובלי הודעה מוקדמת אל המקום בו החל סיפורה של משפחתי מאז ומעולם: בטולדו!!! בה העלו יהודי בשם גאון בכיכר הקתדרלה, על המוקד בגלל היותו יהודי(מקור "יהודי המזרח בארץ ישראל" מ.ד גאון) והנה אני הולך בעזרתך, דב יקר, עם יוסף הנער אחורה אל ההתחלה שלי: אל ימי תור הזהב והגירוש המשפיל, אל היהודי הנודד של כל הזמנים, שחזר בסוף הזמנים אל המקום ממנו גורש, ודרך השיחות ששם לומד איך נתרוקנה ״ספרד של זהב״מיהודיה, והפכה בחסרונם ל"ספרד של פח". אין לך מושג דב יקר כמה שמחתי לקבל את הספר וכמה נרגשתי למצוא את עצמי האמיתי בין שורות הכתוב. דברים על ספרי "הנער מסגונטו" | מאת יהורם גאון | דב ליפשיץ | רומן היסטורי